להלן ביוגרפיה מרתקת עד מאוד שכנראה כתבו חברי הדג נחש בשנת 2000, שאלבום הבכורה יצא והפרסום התחיל לדפוק בדלת [ההצלחה באה כמה שנים אחריה, אבל נגיד]
- - - - - - - - - - - - - -

ראשית- התנצלות.
הזיכרון קצר הטווח אצל מוזיקאים הוא כידוע לא משהו,
על כן יתכנו אי דיוקים כלשהם. לא נורא, נחיה עם זה.
בסוף שנת 1995 ותחילת 1996 פעלה בירושלים מיני סצנה של להקות אינסטרומנטליות ממוצא ג´אזי,
שהחלו לבחון את גבולות הג´אז ולגלוש לכיוון הFאנק ואפילו לאזור המוזיקה האלקטרונית.
זכורים המפגשים בפאב הגיזמו עם שמיל וארני לורנס, זכורה להקת ראש גרוב של מתן קליין
וזכורה גם להקת מנדו בה ניגנו משה אסרף, יאיא כהן אהרונוב, דודוש קלמס וירון מוהר.
איפהשהו ב1995- נסע שאנן סטריט בקו 480 מירושלים לתל-אביב.
העיפות שהיה נתון בה יחד עם רעש המנוע
הדביקו לסטריט פראזה שהוא שר לעצמו בראש שוב ושוב
(למורת רוחה של שכנתו לספסל) במין קצב שדומה לנסיעת רכבת על מסילה.
צ´יק צ´אק, צ´יק צ´אק, השלום סאלאם The Peace, צ´יק צ´אק, צ´יק צ´אק.
דבר הוביל לדבר וכשהשיר היה כבר כתוב ניגש סטריט לחבר ילדות שלו,
שמעי פיימן, וביקש עזרה בלחן. פיימן הלחין,
הם התאמנו קצת, סטריט הביא כסף והם הוציאו ביחד סינגל.
להקת מנדו הופיעה במספר מקומות בירושלים: Tom´s, Vibe
ובגוטהאם שהיה אז ללא ספק הפאב המוביל בעיר.
לשאנן הזדמן לראות את להקת מנדו בהופעה. יותר מפעם אחת.
שאנן הדפיס 300 סינגלים של "שלום סאלאם Peace"
וניסה להפיץ אותם בחנויות תקליטים בעיר.
בין היתר עבר ב"פיקדילי אקספרס" בשולי המדרחוב,
דודוש קלמס עבד בחנות ושמע את השיר. יותר מפעם אחת.
"מה חשבת על השיר?" שאל סטריט את קלמס, "הוא ריגש אותי" ענה האחרון.
זו הייתה התשובה הטובה ביותר שסטריט יכול היה לקבל.
השניים קבעו להיפגש לחזרות בצוללת הצהובה יחד עם להקת מנדו.
החזרות הראשונות היו משונות במקצת לסטריט לא הייתה (ועדיין אין)
שום השכלה מוזיקלית פורמלית והוא היה מפספס כניסות או שר לא בקצב.
אבל אט-אט החבר´ה התגבשו ונולדו עוד שירים
עד שביולי 1996 העמיד ההרכב הופעה ראשונה
בפאב הגוטהאם (זצ"ל) תחת השם "הדג נחש ולהקתו".
ההופעה הורכבה משלושה שירי ראפ מקוריים
("שלום סאלאם Peace", "ווליום עולה" ו"טרומפלדור")
ומחמישה קאברים לקטעים אינסטרומנטליים.
עד היום אין לחברי הלהקה שום מושג איך זה קרה אבל להופעה הגיעו 500 אנשים!
הפירגון ההדדי היה גדול והתחושות הפנימיות לחצו חזק והדג נחש (ה"להקתו" נשר עם הזמן)
המשיכו להופיע בקצב של כפעם בחודש בגוטהאם ובמקומות נוספים בירושלים.
ללהקה הצטרפו עם הזמן חצוצרן ("מליבו" מאיר שליבו)
וגיטריסט ("שחור" שחר מינץ, אחריו יותם אפיק, ואחריו שוב מינץ) וסאונד הגרוב הירושלמי החל להתחבר.
לאחר למעלה משנה של הופעות בירושלים, כולל ב"צוללת הצהובה",
כשבכל הופעה מגיעים אנשים שהחלו להכיר את השירים
ולהזדהות במידה זו או אחרת עם ההרכב,
קיבלה הלהקה את ההזמנה הראשונה להופיע בעיר שתהפוך לעיר מגוריה
של רוב חברי ההרכב- צפת (בצחוק- תל-אביב כמובן).
מועדון ה"למון" בפלורנטין שמע התלהב והזמין ו"הדג נחש" נעתרו בשמחה.
היה גשום מאוד אותו ערב וחברי הלהקה כמעט ורוקנו את הבר מרוב לחץ.
דודוש גם נפל מהבמה כשהקלידים נופלים עליו.
אבל למעט קטנות היתה הופעה מפציצה והדלת להופעות בתל-אביב נפתחה לרווחה.
ב- 15.4.98 נקבעה ל"הדג נחש" עוד הופעה משמעותית -
בפסטיבל "בלק אנד בלוז" במרכז ענב בתל-אביב.
למרות שהפסטיבל מתהדר בשם מטופש מדובר בפסטיבל די חשוב
שרבים מאנשי התעשיה מגיעים אליו להתרשמות.
באותה תקופה ניסו חברי הלהקה לשווק את עצמם בחלק מחברות התקליטים הגדולות,
והיתה תקווה שהופעה בפסטיבל תעזור במשהו גם בעניין הזה. היא לא עזרה.
אבל מעז יצא מתוק כי בהופעה הזו התחברה הלהקה
לראשונה עם גוף חיצוני תומך ומסייע - ה"קמלוט".
במשך למעלה משנה דאגו אבישר סביר וילי פרי מה"קמלוט"
לדחוף את הלהקה בהופעות ובחסויות
ולהכניס לפסטיבלים ולארגן שיתופי פעולה עם אמנים מהארץ ומחו"ל.
בתקופת ה"קמלוט הופיעו "הדג נחש" בחיפה, טבריה, חולון, אילת ובמקומות רבים בתל-אביב ובירושלים.
שתי הופעות הוקלטו ושוחררו על גבי קסטות במהדורה מצומצמת (300 עותקים כל אחת),
והרצועה "ג´רוזלם" הוקלטה בגירסת בית"ר ירושלים מיוחדת
ושוחררה על גבי האוסף "ברוכים הבאים לגהנום".
בכלל, השנים 98´ ו97´ היו מאוד דינמיות בחיי הלהקה.
"מליבו" מאיר שליבו החליט לעזוב את הלהקה לטובת לימודיו
ו"שחור" שחר מינץ ניסחף לגמרי והחליט לעזוב את הארץ.
בנוסף ערכה הלהקה סיבוב הופעות ראשון ביולי 98´
(במסגרת Hip Hop Tour בשיתוף הראפר הניו יורקי Babee Power), בו שולב DJ (DJ G.A.B.I.E.).
לאחר הסיבוב היה ברור לכל החברים שהלהקה חייבת DJ.
עם ערימת הצרות התמודדו חברי הלהקה אחת אחת ולאט לאט.
כששחר הודיע שהוא עוזב סופית,
פנו דודוש ויאיא לחברם אמיר בן-עמי שיבוא, שיראה ושיכבוש.
חזרה אחת עם אמיר הספיקה לחברים בכדי להסכים פה אחד
שבעמדת הגיטריסט נפתרה הבעיה לחלוטין ועל הצד הטוב ביותר.
כשמאיר עזב, לאחר התלבטויות ואחרי ששכנועי הלהקה לא הועילו,
´ניתקעה´ "הדג נחש" בלי חצוצרן קבוע.
מצב זה קיים גם היום אולם חברי "הדג נחש"
מתעקשים להופיע תמיד עם שני נשפנים לפחות.
בין הנשפנים שלקחו חלק בהופעות הלהקה בהזדמנויות שונות מצויים הזורנאי -
יאלי סטריט, הטרומבוניסט - אבי ליבוביץ´, החצוצרנים - גיל מאירי, גיא "צלמוות" דוד, אלכס נוריס, גבי פרנק "שוויצרי", עידן רווה, כמו גם מאיר שליבו עצמו.
בעמדת הסקסופון מופיע פעמים רבות הכוכב הטברייני "קנו לילד בלון" שלומי אלון.
את לקחי ה-Hip Hop Tour בנוגע ל-DJ קבוע
יישמה הלהקה במלואם
כשגייסה לשורותיה את חביב הנשים הנודע "האיש עם הביט" גיא מרגלית.
אחרי שעבר עוד קצת זמן,
ואחרי שהסאונד של הלהקה פיתח אופי מובהק משלו,
לא מעט בזכות הסאונדמן הקבוע מנו סוויסה,
החליטו החברים שהגיע הזמן להוציא דיסק.
קודם כל היה צריך מפיק מוזיקלי.
הלהקה עברה כמה חודשים מורטי עצבים במיוחד בתקופת "חיפוש המפיק"
עד שבראשית 1999 הגיעו גל פרמן וקובי אוז האלמוניים,
נציגי חברת התקליטים לבנטיני, להופעה ובעקבותיה לפגישה עם הלהקה.
כולם היו מרוצים בפגישה ואחרי ניירת מאסיבית
וחגיגה של עורכי דין החוזה של "הדג נחש" עם לבנטיני נחתם.
מאז תחילת העבודה עם לבנטיני שיא רודף שיא.
"הדג" הקליטו אלבום,כמעט הופיעו בניו יורק ובקהיר,
ועכשיו הם גם פותחים ומנגנים במופע של "טיפקס" - דיסקו מניאק 2000.
העתיד אמור להיות ורוד והמיליונים אמורים להיות בדרך.
כל חברי הלהקה כבר החליפו מכוניות וצבעו את השיער לפלטינה.
אין ספק שהשתן חזק בראש.
שבעת הטמבלים האלו כבר משחקים אותה סטארים והתנתקו לגמרי מהקהל שלהם.
גם השירים החדשים שלהם לא משהו. הכל בומבסטי מדי.
טוב מצד שני התקליט עלה 14 מיליון דולר, וזה בלי פרומו.
מה אתה אומר? 14 מיליון? זה יותר ממה שרביבו עושה בעונה!
שמעת את השיר שלהם עם וויטני יוסטון? איזה? I Don´t Give Up?